<h1>ספר החינוך מצוה שכ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות סוכה, שנצטוינו לשבת בסוכה שבעת ימים, שנאמר [ויקרא כ"ג] בסוכות תשבו שבעת ימים, ויום ראשון הוא יום ט"ו בתשרי. משרשי המצוה מה שמפורש בכתוב [שם] למען נזכור הניסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים שסיככם בענני כבוד שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה. ויש שפירשו שסוכות ממש עשו בני ישראל במדבר, ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצוותיו ברוך הוא, ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו, וזהו חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סוכה ב' ע"א] סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, וכן אם היא נמוכה למטה מעשרה טפחים, וברחבה צריך שבעה טפחים על שבעה, ופחות מיכן פסולה, וצריכה שלש דפנות, וצורת פתח שהיא קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על גביהן. ודין צילתה מרובה מחמתה שכשירה, ואם לאו פסולה, והמעובה כמין בית כשירה, ודין העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, ודין העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, ודין סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בין מבפנים בין מבחוץ כשירה, ודין הסכך שהחיוב לעשותו מדבר שאינו מקבל טומאה כגון פסולת גורן ויקב אבל לא בדבר המקבל טומאה, ודין סכך פסול באמצע או מן הצד. ודין אויר שלשה שפוסל בין באמצע בין מן הצד בסוכה קטנה, ודין פרש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר שפסולה, פרסן לנאותה כשירה שכל לנאותה כשירה, ודין סוכה על גבי סוכה, ודין ישן בכילה כסוכה שאם יש לה גג אפילו גג טפח אסור ואם לאו מותר, והישן תחת המטה בסוכה שאם גבוהה עשרה טפחים אסור ואם לאו מותר, ואף על גב דבקינופות אסור אף על גב דלא גביה עשרה, שאני מיטה הואיל ולגבה היא עשויה, והפורס סדין על שני נקליטין מותר לישן תחתיו לפי שאין לו גג והרי הוא כמי שעושה חלל באצילי ידיו שזה ודאי מותר, ודין סוכה גזולה שכשירה לפי שאין קרקע נגזלת ואפילו גזל העצים ועשה מהן סוכה כשירה מתקנת חכמים שתיקנו לשלם דמי עצים, ודין המצטער שפטור מן הסוכה שהתורה אמרה [שם] תשבו, כעין תדורו, וכל שכן חולה שפטור גם כן מטעם זה, ואפילו משמשי חולה פטורין, וכל שלוחי מצוה, וכן החתן וכל חבורתו דמצוה עבדי, ודין הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים ושומרי העיר, ודין ירדו גשמים ודין סוכת גנב"ך ורקב"ש שכשירה, ודין עצי סוכה שאסורין כל שבעה מדאוריתא, וביום השמיני ותשיעי בגולה אסורין משום מוקצה, ונויי סוכה אסורין משום בזויי מצוה משם הרמב"ן זכרונו לברכה. ויתר רובי פרטיה מבוארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת סוכה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות. ועובר על זה ולא אכל אכילה של פת בסוכה או שלא ישן בה ואפילו שינת עראי והוא שלא יהיה חולה או מצטער או פטור מחמת הדברים שאמרנו בטל עשה. וכבר כתבתי למעלה שבית דין כופין על ביטול עשה. ולילה הראשון חייב כל אדם מדאוריתא לאכול בה כזית פת לכל הפחות, שאר הימים רשות שאם רצה לאכול חוץ מן הסוכה אוכל ובלבד שלא יאכל אכילת קבע של פת אלא בסוכה, וחסידים הראשונים לא היו אוכלין שום דבר כי אם בסוכה.
